משהו על באולינג (פרק Ⅱ)

ימי הביניים

בשנת 1299 נבנה מגרש הבאולינג העתיק ביותר הידוע עבור באולינג בסגנון מטרה כדי לשרוד עד העת המודרנית. Master's Close (כיום ה- Old Bowling Green של מועדון באולינג סאות'המפטון) בסאות'המפטון, אנגליה עדיין בשימוש.

בשנת 1325 התקבלו חוקים בברלין ובקלן המגבילים את ההימורים על באולינג על הדשא לחמישה שילינג.

בשנת 1366 הוזכר האזכור הרשמי הראשון של באולינג באנגליה, כאשר המלך אדוארד השלישי אסר זאת כהסחת דעת לאימון חץ וקשת.

במאות ה-15-17 התפשטו באולינג הדשא מגרמניה לאוסטריה, שוויץ וארצות השפלה, עם משטחי משחק עשויים מכוסות או חימר אפוי.

בשנת 1455 מסלולי באולינג בלונדון היו מקורים לראשונה, והפכו את הבאולינג למשחק בכל מזג אוויר. בגרמניה הם כונו kegelbahns, לעתים קרובות מחוברים לטברנות ובתי הארחה.

בשנת 1463 נערכה סעודה ציבורית בפרנקפורט, גרמניה, עם ארוחת בשר צבי ולאחריה באולינג דשא.

המאות ה-16 עד ה-18

איכרים באולינג מול בית מרזח במאה ה-17

בשנת 1511 המלך האנגלי הנרי השמיני היה שחקן באולר נלהב. הוא אסר על באולינג למעמדות הנמוכים והטיל היטל על מסלולים פרטיים כדי להגביל אותם לעשירים. חוק אנגלי אחר, שהתקבל ב-1541 (בוטל ב-1845), אסר על פועלים לשחק באולינג, למעט בחג המולד, ורק בבית אדונם ובנוכחותו. בשנת 1530 הוא רכש את ארמון וויטהול במרכז לונדון כמקום מגוריו החדש, לאחר שנבנה מחדש בהרחבה עם מסלולי באולינג חיצוניים, מגרש טניס מקורה, חצר הטיה בתחרות ובור קרבות תרנגולים.

מייסד הרפורמציה הפרוטסטנטית, מרטין לותר, קבע את מספר הסיכות (שנע בין 3 ל-17) על תשע. נבנה לו מסלול באולינג ליד ביתו עבור ילדיו, לפעמים מגלגל כדור בעצמו.

ב-19 ביולי 1588 סגן האדמירל האנגלי, סר פרנסיס דרייק, שיחק לכאורה בכדורות בפלימות' הו כאשר הוכרז על הגעתה של הארמדה הספרדית, והשיב "יש לנו מספיק זמן לסיים את המשחק ולנצח גם את הספרדים".

משחק הבאולינג, מאת צייר הולנדי יאן סטין , ג. 1655. רב ציורי תור הזהב ההולנדי מתואר באולינג.

בשנת 1609 גילה חוקר חברת הודו המזרחית ההולנדית הנרי הדסון את מפרץ האדסון, והביא את הקולוניזציה ההולנדית לניו אמסטרדם (לימים ניו יורק); אנשיו של הדסון הביאו איתם צורה כלשהי של באולינג דשא.

בשנת 1617 פרסם המלך האנגלי ג'יימס הראשון את הצהרת הספורט, שאוסר על באולינג בימי ראשון אך התיר ריקודים וחץ וקשת עבור אלה שהשתתפו לראשונה בשירות אנגליקני, ומקומם את הפוריטנים; הוא הוצא מחדש בשנת 1633 על ידי יורשו צ'ארלס הראשון, ולאחר מכן הורה על שריפה פומבית בשנת 1643 על ידי הפרלמנט הפוריטני.

בשנת 1670 הולנדים אהבו לשחק ב-Old King's Arms Tavern ליד 2nd וברודווי של ימינו בניו יורק.

בשנת 1733 נבנה באולינג גרין בעיר ניו יורק באתר של שוק בקר הולנדי ומגרש מצעדים, והפך לפארק הציבורי העתיק ביותר של העיר ששרד עד לתקופה המודרנית.

במאה ה-19

ציור מסביבות 1810 מראה שחקני באולינג בריטים משחקים ספורט באולינג בחוץ. הוא מציג צורה משולשת של עשרה סיכות באופן כרונולוגי לפני שהופיע בארצות הברית.

ב-1819, הסופר הניו יורקי וושינגטון אירווינג הזכיר את האזכור הראשון של באולינג ninepin בספרות האמריקאית בסיפורו Rip Van Winkle.

ב-1 בינואר 1840 נפתחו סמטאות Knickerbocker בניו יורק, והפכו לאולם הבאולינג המקורה הראשון.

בשנת 1841, מדינת קונטיקט אסרה על באולינג עם תשעה פינים כדי להפסיק את ההימורים, מה שגרם ליצירת באולינג עם עשר פינים כדי לעקוף את החוק - כ-31 שנים לאחר שציור הבאולינג בריטי החיצוני החיצוני האמור לעיל תוארך.

בשנת 1846, מסלולי הבאולינג העתיקים ביותר ששרדו בארצות הברית נבנו כחלק מרוזלנד קוטג', אחוזת הקיץ של הנרי צ'נדלר בואן (1831-1896) בוודסטוק, קונטיקט. המסלולים, כיום חלק מהמוזיאון ההיסטורי של רוזלנד קוטג' האוס בניו אינגלנד, מכילים אלמנטים ארכיטקטוניים של תחייה גותית התואמים את הסגנון של האחוזה כולה.

ב-1848, המהפכות של 1848 הביאו להגירה מואצת של גרמניה לארה"ב, שהגיעה ל-5 מיליון עד 1900, והביאה איתם את אהבתם לבירה ולבאולינג; בסוף המאה ה-19 הם הפכו את העיר ניו יורק למרכז באולינג.

בשנת 1848 נוסדה בסקוטלנד אגודת הבאולינג הסקוטית לבאולינג דשא על ידי 200 מועדונים; הוא התמוסס ואז הוקם מחדש ב-1892.

איור לשון של אולם באולינג, מתוך הכריכה של הרפר'ס וויקלי מגזין (ארה"ב, 1860)

בשנת 1864, גלזגו סוחר הכותנה וויליאם וואלאס מיטשל (1803–84) פרסם את Manual of Bowls Playing, שהפך לעיון סטנדרטי עבור באולינג דשא בסקוטלנד.

בשנת 1875, אגודת הבאולינג הלאומית (NBA) נוסדה על ידי 27 מועדונים מקומיים בניו יורק כדי לתקן כללים לבאולינג עם עשר פינים, לקבוע את גודל הכדור והמרחק בין קו העבירה לסיכות, אך לא הצליחו להסכים על אחרים כללים; הוא הוחלף בשנת 1895 על ידי קונגרס הבאולינג האמריקאי.

בשנת 1880, ג'סטין ווייט מ ווסטר, מסצ'וסטס המציא באולינג נרות

בשנות ה-80, תאגיד ברונסוויק (נוסד 1845) של שיקגו , אילינוי , יצרנית שולחנות ביליארד החלה לייצר כדורי באולינג, סיכות ומסלולי עץ כדי למכור לטברנות המתקינות מסלולי באולינג.

ב-9 בספטמבר 1895 נקבעו הכללים הסטנדרטיים המודרניים לבאולינג עם עשר פינים העיר ניו יורק על ידי החדש קונגרס באולינג אמריקאי (ABC) (לימים קונגרס הבאולינג של ארצות הברית), ששינה את שיטת הניקוד ממקסימום 200 נקודות עבור 20 כדורים למקסימום 300 נקודות עבור 10 כדורים, וקבע את משקל הכדור המרבי על 16 פאונד, ומרחק סיכה על 12 אינץ'. אלוף ABC הראשון (1906-1921) היה ג'ימי סמית' (1885-1948). בשנת 1927 גברת. פלורטה "דוטי" מק'צ'און (1888-1967) ניצחה את סמית' במשחק תערוכות, והקימה בית ספר שלימד 500,000 נשים איך לשחק באו. בשנת 1993 הורשו נשים להצטרף ל-ABC. בשנת 2005 ה-ABC התמזגה עם קונגרס הבאולינג הבינלאומי לנשים (WIBC) וחב'. להפוך לקונגרס באולינג של ארצות הברית (USBC).

טבעת זהב 300 משחקים

ה-ABC השתמש בתחילה בכדורי באולינג עשויים Lignum vitae עץ קשה מה הקריביים , שבסופו של דבר הוחלפו על ידי ה אבוניט כדור באולינג גומי (1905) וה ברונסוויק כדור גומי מינרליט (1914). בשנת 1980 הוצגו כדורי באולינג עם מעטפת urethane על ידי Ebonite.

בתחילת שנות ה-90, באולינג ברווז הומצא ב בוסטון, מסצ'וסטס , מתפשט ל בולטימור, מרילנד בערך 1899.

עותק המאמר כולו מ ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית . זכויות היוצרים שייכת לוויקיפדיה